בגיל 17 ניתנת לנו הזכות להוציא רישיון נהיגה
בגיל 18 אנחנו מתגייסים ומקבלים נשק
החוקים ברורים וידועים.
לפני שאנחנו מקבלים עלינו את האחריות אנחנו לומדים כיצד ומתי להשתמש בכלים שלפעמים עלולים לגזול חיים.
כל זה מתרחש בעולם הפיזי,אבל לצד ובמקביל לעולם הפיזי מתנהל ,עולם דיגיטלי-מקוון.
עולם מסקרן שמושך אליו מידי יום ילדים ומבוגרים,עולם שהפך להיות חלק בילתי ניפרד מהעולם המציאותי,עולם שבו ניתן להתעדכן און ליין ,בכל מה שחדש וקורה/קרה,אבל,יחד עם היכולת להתעדכן אנו חשופים לסיכונים שטומנים בחובם אותן רשתות.
הרשת החברתית זה שם של "מהפיכה",שאפילו אנחנו המבוגרים שניחשבים נאורים ובוגרים יותר לא יודעים תמיד איך להתמודד ובכלל איך "לאכול" אותה,על אחת כמה וכמה שמדובר בילדים.
בעולם הדיגיטלי,הגבול בין ילדות וחוסר אחריות ,לבין בגרות ואחריות מטושטש יותר,כך שגם גבולות המותר והאסור מיטשטשים.
בעולם הזה האחריות ניתנת לילדים ,ללא קשר אם ביקשו או לא,זה אחריות שניכפת עליהם.
זה דור שנולד לתוך עולם של אינטרנט,סמארטפונים ומדיות .....
דור שלא יודע להבדיל בין הזהות הדיגיטלית לבין הזהות הפיזית ,האמיתית.
דור שמרגע לידתו בוחן את הגבולות שלנו ההורים ,מנסה לבחון את הגבולות בעולם ללא כל גבולות (עולם המדיה).
הכל כל כך פשוט וקל,בקליק אחד ניתן לעשות המון דברים.
העולם הדיגיטלי מחבר מקשר וחוצה יבשות,עולם שבו כביכול הכל אמור להיות
יפה יותר וטוב יותר,עולם שבו "מקבלים" את השונה,בלי קשר ללאום,להעדפות המיניות שלך,אבל בפועל העולם הזה חוצה לפעמים את גבולות הטעם הטוב,
ואפילו את גבול המותר,כי אף אחד לא קבע מה מותר ומה אסור,וקיים עניין של חופש הביטוי.
עולם שבו אפילו מבוגרים לא אחת ,מאבדים בקלות את האני העצמי מול האני השייך.
לאחרונה,אנו עדים לתופעות של "נזקי המדיה החברתית"-הפייסבוק,האינסטגרם ושאר המדיות החברתיות.
תופעה שלפעמים ניגמרת במוות,גם של ילדים וגם של מבוגרים,
המציאות הדיגיטלית החדשה מייצרת אתגר של הגדרת גבולות הפרטיות ברשת.
לשם כך ניכנס לתוקף (ב-6.1.14)-תיקון מס' 10,חוק למניעת הטרדה מינית :
"פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם , המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום על להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום..."
כאמא ל-3 גוזלים רכים ועדיני נפש,אני חרדה מאוד,תמיד עם היד על הדופק ,
וכמו שאר בני גילם ,גם הם אוהבים לשחק באתרי אינטרנט שונים,
אבל אני כאמא חרדתית המחוברת ומודעת לנזקי הרשת ,מציצה לפעמים ,בודקת
לפעמים גם נוזפת ומציבה גבולות וכללים ברורים של מה מותר ומה אסור,
הגבול אמנם דק מאוד וקשה להבחין בו,לכן רצוי שאנחנו ההורים תמיד נציץ
נבדוק ואם צריך לערב גורמי חינוך עדיף שנעשה זאת שעה אחת קודם.
המסר הברור שיש להעביר לילדים ובכלל,"לחשוב על הצד הנפגע",
לדעת שבעולם ללא גבולות אנחנו קובעים את הגבול.
רגע לפני שאתם מעלים סטטוס ,תמונה,תחשבו על ההשלכות שלה ,תחשבו כמה צעדים קדימה,ואל תשכחו "חיים ומוות ביד הלשון/הסטטוס"!!!!
zip your lips
