כשהילדים שלי היו קטנים ,כל "סצינת" אוכל היתה מלווה
בשירים,תופים והרבה יצירתיות שלי.
ילדים נוטים להשתעמם מהר,הם צריכים "בידור" 24 שעות,גם תוך כדי אוכל,
ילדים מאוד יצירתיים,הם אוהבים ליצור יש מאין,לשעשע את עצמם.
גבינה צהובה נכללת בקבוצת המשעממים,למרות שהיא יכולה להשתדרג פלאים הודות לכמה פריטים קטנים,
את הילדים לא מעניין למה זה תורם?ולמה זה כ"כ חשוב?
הדבר הראשון שמעסיק אותם אפילו לפני הטעם זה הנראות,
כמה שיותר צבעוני ומסקרן,משהו חדשני ולא מוכר,משהו צורני,
מבחינתם את זה הם רוצים.
כאמא ,חשוב לי מאוד תזונת הילדים שלי לאורך היום ,בעיקר,
ארוחת עשר ,גבינה צהובה מהווה מלבד היותה עשירה בסידן וחלבון,
פתרון נגיש,מהיר וקל בלחץ הבוקר .
מעכשיו לאכול גבינה צהובה הפך לחוויה,
פתאום דובי לאלא מקבל הנפשה וקם לתחייה,
גם הרכבת שדוהרת בין הרים ובין סלעים מושכת אליה את הילדים,
תנובה מחדשת אותה גבינת עמק מוכרת
לובשת צורה נהדרת.
הטעם והמרקם נשארו כרגיל אבל הגבינה המרובעת הפכה לדובי ורכבת,
מעכשיו ארוחת הערב יכולה להפוך לשעת סיפור ודמיון,
הגבינות נמכרות באריזות של 200 ג"ר
עשירות בסידן ואינן מכילות צבעי מאכל.
אז מה בא לכם היום ילדים,
דובי או רכבת?
